יום שני, 28 באוקטובר 2013

דמי מחלה לעובד שכיר







מחלה:   
                 
"מחלה" מוגדרת בחוק כאי כושר זמני או קבוע של העובד לבצע את עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאותי לקוי.
הזכאות לדמי מחלה נובעת מחוק דמי מחלה. כדי שתקום הזכות לתשלום דמי מחלה צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים: אחד - אי יכולת לעבוד והשני - הסיבה לאי היכולת.
החוק קובע מהו המועד בו נוצרת הזכות לדמי מחלה, את תקופת הזכאות לתשלומה, מהו שיעור דמי המחלה וכד'. עובדים הזכאים לדמי מחלה על פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה החל עליהם, אינם נכללים בהוראות החוק ואין החוק בא לגרוע מזכויותיהם על פי אותם הסכמים.    
עובד זכאי לצבור 1.5 ימי מחלה בכל חודש עבודה מלא. ניתן לצבור עד 90 ימי מחלה. דהיינו, אם העובד הגיע ל-90 ימי מחלה צבורים לא יצבור 1.5 מחלה בחודש שלאחר מכן, אך ברגע שיהא חולה וימי מחלתו ינוכו מימי מחלתו הצבורים, ימשיך לצבור שוב ימי מחלה עד שיגיע לצבירה של 90 ימים.
עובד זכאי לנצל על חשבון ימי המחלה השנתיים שלו כדלקמן: 6 ימי מחלה בגין מחלת הורה או הורה של בן זוג, 6 ימי מחלה בגין מחלת בן זוג, 8 ימי מחלה בגין מחלת ילד (16 ימי מחלת ילד לעובד חד הורי או היעדרות ארוכה יותר בגין מחלה ממארת של ילד והיעדרות נוספת בגין ילד עם מוגבלות) וכן 7 ימי מחלה בגין הריון ולידת בת זוגו אשר מנוכים מימי מחלתו הרגילים ומשולמים כימי מחלה רגילים.
ביום הראשון למחלה אין תשלום. ביום השני והשלישי למחלה, דמי המחלה הם בסך 50% מהשכר. ביום הרביעי למחלה ואילך, דמי המחלה הם בשיעור השכר המלא - 100% מהשכר.
עובד זכאי לתשלום דמי מחלה ממעבידו רק בגין ימי המחלה הצבורים שלו. כשהעובד ניצל את כל ימי מחלתו הצבורים , אין מעבידו חייב לו תשלום כלשהו.
תשלום דמי המחלה לעובד במשכורת (עובד חודשי) הנו תשלום קלנדרי, דהיינו כולל את ימי סוף השבוע, התשלום לעובד בשכר (עובד שעתי/יומי) הוא רק בהתאם לימי עבודתו אך על פי ערך יום המחלה באישור הרפואי.
על פי חוק, אין תשלום של פדיון ימי מחלה בסיום יחסי עובד מעביד.